דמגוגיה והדמגוגים באתונה הדמוקרטית

במשמעותו המקורית הדמגוג הוא מנהיג העם. אבל כבר בעת העתיקה קיבל הביטוי הקשר שלילי. במשטר דמוקרטי הדמגוג הוא מנהיג פוליטי של קבוצה עממית, אספסוף, שמשתמש בנאומים שבבסיסם הטיית עובדות, שקרים ופניה לרגשות של פחד ותחושת חוסר צדק כדי לצבור כוח פוליטי וקידום האינטרסים האישיים שלו. הדמגוג מתבסס על דעות קדומות ומשלהב את ההמון באמצעות רטוריקה של הפחדות והעצמת הסכנה מפני "האחר". לרוב תהיה זו האליטה או קבוצה נבדלת אחרת אותה הוא הופך לאויב העם.

הדמגוגים באתונה

הדמוקרטיה הישירה באתונה אומנם הבטיחה שוויון הצבעה באסיפת העם, אבל בפועל המשרות הציבוריות, ובדגש על מפקדי הצבא, הסטרטגוי, אוישו על ידי אנשים ממשפחות האצולה הישנה, בעלי האמצעים והידע. בשנת 429 לפנה"ס פריקלס, המנהיג הבולט של אתונה, מת ממגפה, והאירוע נתן את האות לעלייתם של הדמגוגים. הימים היו ימי מלחמה מול ספרטה במה שכונה המלחמות הפלופונסיות.

הדמגוגים היו מנהיגים פוליטיים בדמוקרטיה האתונאית שהגיעו ממשפחות ממעמד הביניים, כאלו שהעושר שלהם נבע ממסחר ולא מכספים ואדמות שירשו. הם ניצלו את התסיסה החברתית, שנוצרה בגלל הפער בין העניים וחסרי הזכויות לאריסטוקרטים, לשם צבירת כוח פוליטי. בדומה לשיטות הדמגוגיות של היום, גם באתונה הדמגוגים האשימו את האצולה, הסוחרים העשירים ואפילו הזרים במצוקות החברתיות והכלכליות של הפוליס.

קלאון (Cleon) זכה לכבוד המפוקפק להיחשב כדמגוג הראשון. הוא היה בורסקאי (מעבד עורות), ומתנגד פוליטי של פריקלס. אחרי שזה מת, קלאון הפך לדמות בולטת בפוליטיקה האתונאית של סוף המאה ה-5 לפנה"ס. קלאון שימש כסטרטגוס בכמה מסעות צבאיים ושמו יצא לפניו כאיש חמום מוח, תוקפני ובעל קול גס וחזק. רבים יצאו כנגדו וכתבו בגנותו. תוקידידס תאר אותו כאיש אלים, אריסטופנאס לעג לו במספר מחזות ואריסטו, שנים רבות אחרי זמנו, סיפר שהוא האדם הראשון שצעק באסיפת העם והשתמש בשפה פוגענית. קלאון מת בשנת 422 לפנה"ס בקרב שהוביל מול ספרטה על כיבוש העיר אמפיפוליס.

סופם של הדמגוגים הגיע יחד עם סופה של אתונה הדמוקרטית שהפסידה לספרטה בשנת 404 לפנה"ס.

הנבואה אומרת במפורש שבתחילה יקום מוכר קנבוס, והוא ראשון ינהל את עינייני העיר… ואחריו בא עוד אחד, מוכר כבשים…למשול, עד שיקום אחר, נתעב ממנו. ואחרי כן הוא יחוסל. כי אחריו יקום מוכר עורות, הוא פפלגון, חמסן, צרחן, קולו כקול הקיקלובורוס.

אריסטופאנס, הפרשים, 137-129, תרגום זיוה כספי, הוצאת מאגנס.
אריסטופאנס לועג לדמגוגים שהשתלטו על ניהול העיר. פפלגון הוא כנראה שם גנאי לקלאון, אותו הוא מתאר כבעל קול של קיקלובורס, חזיר צרוב.