הביטוי מיתולוגיה מורכב מהמילים מיתוס (mythos μῦθος), סיפור, ו-לוגיה (logia λογια), למידה או חקר של נושא מסויים. הסיומת logia מגיעה מהמילה היוונית לוגוס (λογος), לדבר או לספר.
אז מהי מיתולוגיה?
מיתולוגיה היא אוסף של סיפורים המסבירים אמונות, מנהגים ונורמות מוסריות של תרבות או חברה מסוימת. בחברות קדומות המיתוסים נוצרו מתוך הצורך להבין תופעות בעולם, והם כמעט תמיד נקשרו לאמונה דתית וכללו תיאורי אלים, גיבורים ויצורים על-טבעיים.
המיתולוגיה היוונית
המיתולוגיה היוונית כוללת את המיתוסים שמהווים את הבסיס לדת היוונית הקדומה. כמו בכל דת, המיתוסים הסבירו תופעות טבע, תופעות אנושיות ומקורם של מנהגים לפי האמונה היוונית. הדת היוונית היתה פוליתאיסטית, ופנתאון האלים כלל מאות אלים ואלות, גיבורים ויצורים מיתולוגיים. לכל אל או אלה היו תחום השפעה וסיפורים מיתולוגיים שהסבירו את תפקידם בעולם. חשוב להדגיש כי המיתוסים לא היו אוסף סיפורים משעשעים כפי שלפעמים נוטים לראות אותם כיום, אלא היוו חלק מהותי וחשוב בחיי היומיום והפולחן הדתי של היוונים וכמה מהאלים ומהגיבורים המיתולוגיים היו אבותיהם הקדמונים.
במיתולוגיה היוונית האלים והאלות הם אנתרופומורפיים, מילה יוונית שמשמעותה צורה אנושית. הם בעלי מאפיינים אנושיים לצד התכונות האלוהיות שלהם. האלים נראים ומתנהגים כמו בני אדם, רובם מתוארים כיפים וחכמים. יש להם רגשות, רצונות וגם פגמים וחסרונות ופעמים רבות הם מבצעים מעשים מתוך נקם או רשעות. הם נענשים או מקבלים תגמול על מעשיהם. תיאור זה של האלים כבעלי תכונות אנושיות משקף את האמונה היוונית ששמה את האדם במרכז. האלים הם לא ישויות מרוחקות ובלתי נגישות, אלא מעורבים באופן אישי בחייהם של בני אדם ועם השפעה ישירה עליהם. האנושיות של האלים אפשרה ליוונים לחקור מושגים אתיים ופילוסופיים מורכבים, כמו טבעם של הטוב והרע, תפקיד הגורל בחיי האדם והיחסים בין אלים ובני תמותה. ההאנשה של האלים גם זכתה לביקורת של הפילוסופים עוד בתקופה הקלאסית.
מאיפה אנחנו יודעים על המיתולוגיה היוונית?
סיפורי המיתולוגיה הועברו בעל פה מדור לדור כנראה כבר מתחילת התיישבות השבטים ביוון באלף השני לפנה"ס, ובשלב מסוים הועלו על הכתב. תהליך דומה לסיפורים המופיעים בתנ"ך.
המקור הכתוב הכי קדום שיש לנו על המיתולוגיה היוונית הוא הסיודוס, שכתב בסוף המאה השמינית או תחילת השביעית לפנה"ס את התיאוגוניה. חיבור זה כולל את בריאת העולם מהכאוס, הגינאולוגיה של דמויות מיתולוגיות ושל האלים והאלות.
באותו הזמן או מעט אחרי הסיודוס כתב הומרוס את האיליאדה והאודיסאה, שני אפוסים שמתארים את מלחמת טרויה ואת קורות הגיבורים שלחמו בה אחרי סיומה. האלים והאלות היו חלק מרכזי בשני החיבורים ולמעשה הם הגיבורים הראשים אלו שמניעים את העלילה.
התיאוגוניה, האיליאדה והאודיסאה הם מקורות חשובים של הסיפורים המיתולוגיים והומרוס והסיודוס זכו להערכה רבה בקרב היוונים הקדמונים. מלבדם היו עוד משוררים, היסטוריונים, מחזאים ופילוסופים שהעלו לכתב סיפורים מיתולוגיים. הם הועתקו מדור לדור וכך הגיעו עד אלינו.