אודיסאוס והסירנות

מי היו הסירנות?

הסירנות (Σειρήνες) הן יצורים מיתולוגיים שפלג גופם התחתון ציפור והעליון אישה. הן חיו על אי בים והיו שרות לספנים עוברי אורח בקולותיהן המפתים. מי שהאזין והתפתה לשירת הסירנות לא חזר יותר אל ביתו ומשפחתו, והעצמות הרקובות שנערמו סביב אי הסירנות היו עדות לגורלו המר.

אודיסאוס והסירנות
אודיסאוס והסירנות
Herbert James Draper, Public domain ©

לא ידוע מהיכן חדרו הסירנות אל התרבות היוונית. יתכן, שכמו יצורים בני כלאיים אחרים דוגמת הגריפון או הספינקס, הן הגיעו מתרבויות המזרח הקרוב, כנראה מצרים. ברוב מקורות המיתולוגיה היוונית הסירנות היו בנותיו של אל הנהר אכלואוס ואחת מהמוזות (גרסאות שונות לגבי מי מהן), אבא ואמא שהם שילוב של שני המאפיינים העיקריים שלהן: הים והשירה. מספרן של הסירנות משתנה ונע בין שתיים לארבע, אבל ברוב המקורות הכתובים והאמנותיים הן היו שלוש.

מיתוסים בהם הופיעו הסירנות

איך הפכו הסירנות ל..סירנות?

הסירנות היו נערות צעירות, בנות הלוויה של פרספונה, בתה של האלה דמטר. יום אחד נחטפה פרספונה על ידי האדס, אל השאול. מכאן מתפצל הסיפור לשתי גרסאות: לפי גרסה אחת, הסירנות ביקשו מהאלים כנפיים כדי שיוכלו לחפש אחריה; לפי גרסה אחרת דמטר נקמה בסירנות על שלא שמרו מספיק טוב על בתה ולכן הפכה אותן למפלצות מכונפות. בשתי הגרסאות התוצאה הסופית היתה זהה: הסירנות הפכו ליצורים היברידים – גוף אישה משולב עם ציפור.

אודיסאוס והסירנות
אודיסאוס והסירנות. אודיסאוס קשור לתורן ושלושת הסירנות מעליו. אחת הסירנות הפוכה אולי סמל לכך שהן התאבדו בקפיצה אחרי שאודיסאוס שמע את שירתן והמשיך ללא פגע.
ציור דמות אדומה, אמצע מאה 5 לפנה"ס © המוזיאון הבריטי ArchaiOptix, CC BY-SA 4.0

אודיסאוס והסירנות

התיאור המיתולוגי הידוע ביותר והקדום ביותר של הסירנות הוא מהאודיסאה. במהלך המסע הארוך הביתה אחרי מלחמת טרויה, ספינתו של אודיסאוס עברה סמוך לאי הסירנות. המכשפה קירקה, אצלה ביקר אודיסאוס לפני כן, הזהירה אותו מראש על הסכנה הצפויה מהסירנות והדריכה אותו איך לנהוג. אודיסאוס פקד על אנשי הצוות לסתום את האוזניים בשעווה כדי שלא ישמעו את הצלילים המפתים. והוא עצמו, שהיה סקרן לשמוע את שירת הסירנות, נקשר לתורן הספינה וביקש מאנשיו לא לשחרר את הקשר גם אם יתחנן, עד שיעברו את אי הסירנות במרחק בטוח. כך אודיסאוס הצליח לשמוע את הצלילים של שירת הסירנות מבלי להיכנע לקסם הקטלני שלהם.
המיתוס מספר על נבואה על פיה הסירנות יחיו עד שמישהו ישמע את שירתן ולא יתפתה לה. לכן אחרי שאודיסאוס שמע אותן ולא התפתה, הן קפצו אל מותן.


הסירנות ומסע הארגונאוטים

הארגונאוטים נתקלו בסירנות במסעם אחר גיזת הזהב. הם ידעו על הסכנה שנשקפת מהאזנה לשירי הסירנות לכן כשהתקרבו אליהן, אורפיאוס, הנגן המיתולוגי שהיה בצוות הספינה, התחיל לנגן בלירה והמנגינה שהפיק העפילה על הצלילים המפתים של הסירנות. כך הארגונאוטים הצליחו לעבור ללא פגע.
אבל רק כמעט… איש אחד ששמו היה בוטוס (boutos) שמע כמה מהצלילים של הסירנות, לא עמד בפיתוי וקפץ למי הים הגועשים. הוא ניצל על ידי אפרודיטה שריחמה עליו, שלפה אותו מהמים והביאה אותו לחופי סיציליה (אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, 4.892 והלאה).

the contest between sirens and the muses on marble sarcophagus
תחרות השירה בין הסירנות למוזות. הסירנות מנגנות במרכז ובקצה הימני שוב לאחר שהובסו. המוזות, גבוהות מהן, מתהדרות בכתרי נוצות שתלשו מהסירנות.
סרקופג שיש, מאה 3 לספירה, רומא © The Met

המוזות מתחרות בסירנות

במקדש הרה בבויוטיה הסירנות שוכנעו לעשות תחרות שירה עם המוזות. הסירנות בטח התחרטו כאשר, לא רק הובסו בתחרות, אלא הושפלו על ידי המוזות שתלשו את הנוצות שלהן ועשו מהן כתרים (פאוסניאס 9.34.2).


דמות הסירנה באמנות

מאה 7 לפנה"ס לערך. סירנות מופיעות באומנות יוון העתיקה בציורי כדים כחלק מהסגנון הדמוי מזרחי. הסירנות מוצגות כמוטיב עיטורי (כלומר לא חלק מסיפור), עם גוף ציפור וראש אנושי, לרוב אישה אבל לפעמים גם ראש גבר.

סירנות בציורי כדים בסגנון אוריינטלי
שלושת הסירנות בציור כד כדגם עיטורי
אמפורה דמות שחורה, 540 לפנה"ס ©Public Domain The Met

במאה ה-6 לפנה"ס הסירנות מתחילות להופיע לצדו של אודיסאוס. הדימוי הויזואלי של הסירנות משתנה ובמקום ראש צמוד לגוף ציפור, כל החלק העליון הופך לאנושי, כולל ידיים, מה שמאפשר לסירנות להחזיק כלי נגינה, לרוב לירה, קיטרה או אאולוס.

אודיסאוס והסירנות
אודיסאוס והסירנות
סוף מאה 6 לפנה"ס © Zde, CC BY-SA 4.0

מלבד בציורי כדים, סירנות מופיעות גם בפיסול – ידיות, עיטורי מראות בקבוקונים ופסלונים קטנים. במהלך התקופה הקלאסית הסירנות מופיעות בהקשרים של קבורה, כמו תבליטים על מצבות קבורה שנמצאו ברובע קרמיקוס שבאתונה.

תבליט סירנה כחלק מהסטלה (מצבת הקבורה) של סוסטרטוס
תבליט סירנה כחלק מהסטלה (מצבת הקבורה) של סוסטרטוס
מאה 4 לפנה"ס, אתונה © Public Domain. The Met

מוטיב הסירנות מאומץ אל תוך הנצרות כסמל לכוח הפיתוי ההרסני של הנשים. במאה ה-8 מתחיל מיזוג בין דמות הסירנה לדמות בת ים ולצד התיאור של אישה עם כנפיים, הסירנות מופיעות גם כבעלות זנב דג או זנב דג וכנפיים בו זמנית.

sirens
סירנות בכתב יד מאויר מלונדון. מיזוג של הסירנות עם בנות ים.
Northumberland Bestiary, 1260-50 © Getty Museum

מתקופת הרנסנס והלאה הסירנות משילות לחלוטין את האלמנט המפלצתי והופכות לנערות עירומות, יפות ומפתות. הן מתמזגות לחלוטין עם דמות בת הים ומופיעות עם או בלי זנב דג, לרוב בסצנות שכוללות את ספינתו של אודיסאוס.

יוליסס והסירנות
יוליסס (אודיסאוס) והסירנות
1867 © Léon Belly, Public domain

משחקי מילים

מקור המילה סירנה (Σειρήν, Seiren) אינו ידוע. אחת ההשערות היא מתבססת על המילה seira σειρά שביוונית עתיקה פירושה חבל, שהיא עצמה מגיעה מפועל עתיק יותר שפירושו לתפוס או לקחת.

הסירנה במשמעות של אזעקה, צליל גבוה שמתריע בפני סכנה, מתבסס על דמותן של הסירנות במיתולוגיה היוונית.

תְּחִלָּה תָּבֹא לִנְאוֹת הַסִּירֵנוֹת שֶׁהֵנָּה מַקְסִימוֹת כל־בְּנֵי־הָאָדָם הַבָּאִים לְמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶן,
וּבְיַעַן כָּל־הַקָּרֵב לִשְׁמֹעַ שִׁירָתָן אֶת־שִׁיר הַסִּירֵנוֹת בְּאִי־יְדִיעָתוֹ, לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּב אֶל־בֵּיתוֹ נַחֲלָתוֹ;
אִשְׁתּוֹ וְטַפּוֹ לֹא עוֹד לָשִׂישׂ עָלָיו יוֹסִיפוּ, כִּי הַסִּירֵנוֹת תִּקְסֹמְנָה לוֹ בְּכִשְׁפֵי שִׁירֵיהֶן הַמְצַלְצְלִים.
יוֹשְׁבוֹת הֵן וְשָׁרוֹת בַּכָּר, וְסָבִיב נֶעֶרְמוּ הַרְבֵּה עַצְמוֹת בְּנֵי־אָדָם מרְקִיבִים, וְעוֹרָן הַצָּפוּד עֲלֵיהֶן.

הומרוס, אודיסאה 12.39-46, תרגום מיוונית: שאול טשרניחובסקי, פרויקט בן-יהודה

מות הסירנות והקשר לאיטליה

היכן היה אי הסירנות? על פי הומרוס הסירנות התגוררו סמוך לסקילה וכאריבדיס – המיצר הצר בין קצה המגף האיטלקי וסיציליה. גם מקורות מאוחרים יותר מיקמו את הסירנות בין מרכז לדרום החוף המערבי של איטליה ועד סיציליה. מיתוסים שונים מספרים כיצד שלושת הסירנות השליכו את עצמן לים הטירני לאחר שאודיסאוס שמע את קול שירתן ללא פגע, וגופותיהן נסחפו אל החוף ונקברו במקומות שונים לאורכו. גופת אחת הסירנה, שנקראה פרתנופה (Parthenope), הגיעה לאזור מילנו שם התושבים קברו אותה וקבעו על שמה פולחן שכלל הקרבת שור. במאה ה-5 לפנה"ס, דיוטימוס, מפקד הצי האתונאי, הנהיג לכבוד פרתנופה מירוץ לפידים. שמה של פרתנופה הפך לשם נרדף לעיר נפולי. (Lycophone, Alexandra 712-737; Strabo, Geography 5.4.7-8, 6.1.1)

מתעניינים בתרבות יוון העתיקה? רוצים לדעת כשיוצא פוסט חדש?


רשמו את כתובת האימייל שלכם כאן למטה 👇

האימייל לא ישמש לשום מטרה אחרת מלבד שליחת הודעות על פוסטים חדשים באתר