הספינקס (Σφίγξ, Sphinx), יצור בן כלאיים בעל גוף אריה וראש אדם, הגיע במקור ממצרים. הדימוי המיידי שעולה למשמע המילה ספינקס הוא הפסל המונומנטלי ליד הפירמידות בגיזה, מצרים. אבל הספינקס יצא מגבולות מצרים אל תרבויות אחרות באגן הים התיכון והגיע גם לאזור יוון. פעמיים.
הספינקס מגיע אל יוון, פעם ראשונה
הספינקס המצרי היה סמל לכוח מיטיב ושומר. היה לו גוף אריה שוכב עם ראש אדם שפניו עוצבו בדמותו של פרעה. רוב הספינקסים היו גברים. מאות שנים מאוחר יותר יקרא להם הרודוטוס androsphinx – ספינקס גבר. אבל היו ספינקסים עם פני מלכות מצרים וחלק גם קיבלו ראש ראם.
ספינקס על סרקופאג מיקני, מאה 12-13 לפנה"ס, המוזיאון הארכיאולוגי בתבאי 📷 Zde, CC BY-SA 4.0, Wikimedia Commons
פסל ספינקס משדרת הספינקסים המובילה למקדש לוקסור (תבאי העתיקה), מצרים
באלף השני לפנה"ס סמל הספינקס נדד ממצרים אל אזור המזרח הקרוב, ומשם אל יוון. בתהליך המעבר בין התרבויות הספינקס עבר שינויים: ראש הגבר של הספינקס הוחלף בראש אישה, הוספה לה תסרוקת תלתלים ארוכה והאשורים אף צירפו לגוף האריה כנפיים. הספינקס המזרחית כבר לא שכבה אלא התרוממה למצב ישיבה ולפעמים צעדה על רגליה. הספינקס הופיעה באמנות המינואית והמיקנית עד שהתרבות המיקנית שקעה.
הספינקס מגיע(ה) אל יוון פעם שנייה
אנחנו בתקופה הארכאית. מאות שמינית עד השישית לפנה"ס, השבטים היוונים התבססו ביוון היבשתית והקימו יישובים באגן הים התיכון, אסיה הקטנה, ודרום איטליה. במקביל התחיל מסחר עם עמי האזור ונוצרו השפעות תרבותיות הדדיות. היוונים ספגו מיתוסים ומוטיבים אמנותיים, ביניהם הספינקס. בכתב היא הוזכרה לראשונה במאה השמינית לפנה"ס אצל הסיודוס כחלק ממשפחת מפלצות, בתם של אכידנה (Echidna) ושל הכלב אורטוס (Orthos) ואחותו של האריה הנמאי. המיתוס הידוע ביותר על הספינקס הוא חידת הספינקס (פירוט במסגרת נפרדת).
דינוס (קערת ערבוב) מקורינתוס עם שתי שורות בעלי חיים, עיטורים וספינקסים בסגנון דמוי מזרחי, מאה 7 לפנה"ס. קורינתוס, עיר מסחר, היתה המרכז האמנותי המוביל בתקופה. 📷 Met
הספינקס באמנות והסגנון הדמוי מזרחי
ההשפעה של תרבויות המזרח באה לידי ביטוי גם באמנות. האמנים היווניים נחשפו לאמנות מצרית, פיניקית והמזרח הקרוב, וכך נולד הסגנון הדמוי מזרחי, או הסגנון האוריינטלי, שמאופיין במיזוג אלמנטים אמנותיים מזרחיים: עיטורים, בעלי חיים ויצורי כלאיים אחרים – אל הסגנון הגיאומטרי היווני ששלט עד אותה תקופה. בציורי כדים בסגנון דמוי מזרחי הספינקס מופיעה בשורות של תהלוכות אופקיות יחד עם יצורים ובעלי חיים אחרים. בשלב זה הספינקס היא אלמנט עיטורי. אבל מהמאה השישית לפנה"ס הספינקס מתחילה להופיע כחלק מנרטיב, בעיקר כנושאת גופם של בחורים צעירים. זהו כנראה תיאור של האנשים שטרפה בסיפור חידת הספינקס, מה שמרמז לנו שהמיתוס היה קיים כבר באותה התקופה. מהמאה החמישית לפנה"ס הספינקס הופיעה כמעט רק בסצנות עם אדיפוס. גרסת הסיום בה היא קופצת אל מותה לא מופיעה כלל באמנות.
קליקס דמות אדומה, הספינקס נושאת גופת צעיר
עגיל מוזהב מעוטר בדמות הספינקס
מלבד בציורי כדים, הספינקס הופיעה משולבת בעיטורים בכותרות עמודים, בתכשיטים וחפצי בית, על סטלות קבורה, כשומרת על המת או כמנחה לאל. הדוגמא הידועה ביותר היא פסל הספינקס שהוקדש על יד תושבי נקסוס לאפולו במתחם המקודש בדלפי.
אדיפוס והספינקס , קיליקס דמות אדומה, 470 לפנה"ס לערך, מוזיאון הותיקן 📷 Carole Raddato, CC BY-SA 2.0, Wikimedia Commons
חידת הספינקס
הרה שלחה את הספינקס לתבאי כעונש על חטא קדום. הספינקס נהגה לשבת על צוק סלעי בפאתי העיר ולחוד חידה לכל עובר בדרך. החידה ניתנה לה מידי המוזות. מי שלא ידע לפתור את החידה, היה נטרף על ידה.
וזו החידה (יש כמה גרסאות): "למי יש קול אחד אבל הוא בעל ארבע רגליים , שתי רגליים ושלוש רגליים?"
אנשי תבאי היו מבועתים מהספינקס, לא יכלו לצאת ולהיכנס מהעיר כי איש לא ידע לפתור את החידה. רק אדיפוס שנתקל בספינקס בדרכו ענה נכון: זהו האדם, שזוחל כתינוק (ארבע רגליים), הולך זקוף (שתי רגליים) בשיא חייו , ומשתמש במקל (שלוש רגליים) בזקנתו. למשמע התשובה הנכונה הספינקס השליכה את עצמה מהצוק ומתה.
והמשך הסיפור: אנשי תבאי שמחו שמחה גדולה ואדיפוס קיבל את השלטון בעיר ואת יוקסטה, אלמנת המלך הקודם, לאישה. לימים יתברר שיוקסטה היא אמו והוא זה שהרג את אביו. מכאן מקור הביטוי "תסביך אדיפוס", אבל זה כבר נושא לסיפור אחר.
הסיפור על אדיפוס והספינקס מקורו כנראה במיתוס מאזור תבאי שלא שרד אבל, כפי שניתן לראות ביצירות אמנות, חלקים ממנו הגיעו אל מקורות כתובים אחרים, כמו המחזה אדיפוס המלך של סופוקלס. גרסת החידה שהובאה כאן היא מאפולודורוס (3.5.8)
ספינקס במקדש אפולו בדלפי, המוזיאון הארכיאולוגי של דלפי 📷 צילום לאורה רינות
מקור השם ספינקס לא ידוע. הסיודוס קורא לספינקס Phix אולי על שום משכנה בהר פיקיון סמוך לתבאי. אחת ההשערות שהשם ספינקס הגיע מהמילה sphingo ביוונית שפירושה לחנוק או ללחוץ. לא ידוע גם איך כונה הספינקס במצרים העתיקה.
הספינקס (Σφίγξ, Sphinx), יצור בן כלאיים בעל גוף אריה וראש אדם, הגיע במקור ממצרים. הדימוי המיידי שעולה למשמע המילה ספינקס הוא הפסל המונומנטלי ליד הפירמידות בגיזה, מצרים. אבל הספינקס יצא מגבולות מצרים אל תרבויות אחרות באגן הים התיכון והגיע גם לאזור יוון. פעמיים.
הספינקס מגיע אל יוון, פעם ראשונה
הספינקס המצרי היה סמל לכוח מיטיב ושומר. היה לו גוף אריה שוכב עם ראש אדם שפניו עוצבו בדמותו של פרעה. רוב הספינקסים היו גברים. מאות שנים מאוחר יותר יקרא להם הרודוטוס androsphinx – ספינקס גבר. אבל היו ספינקסים עם פני מלכות מצרים וחלק גם קיבלו ראש ראם.
באלף השני לפנה"ס סמל הספינקס נדד ממצרים אל אזור המזרח הקרוב, ומשם אל יוון. בתהליך המעבר בין התרבויות הספינקס עבר שינויים: ראש הגבר של הספינקס הוחלף בראש אישה, הוספה לה תסרוקת תלתלים ארוכה והאשורים אף צירפו לגוף האריה כנפיים. הספינקס המזרחית כבר לא שכבה אלא התרוממה למצב ישיבה ולפעמים צעדה על רגליה. הספינקס הופיעה באמנות המינואית והמיקנית עד שהתרבות המיקנית שקעה.
הספינקס מגיע(ה) אל יוון פעם שנייה
אנחנו בתקופה הארכאית. מאות שמינית עד השישית לפנה"ס, השבטים היוונים התבססו ביוון היבשתית והקימו יישובים באגן הים התיכון, אסיה הקטנה, ודרום איטליה. במקביל התחיל מסחר עם עמי האזור ונוצרו השפעות תרבותיות הדדיות. היוונים ספגו מיתוסים ומוטיבים אמנותיים, ביניהם הספינקס. בכתב היא הוזכרה לראשונה במאה השמינית לפנה"ס אצל הסיודוס כחלק ממשפחת מפלצות, בתם של אכידנה (Echidna) ושל הכלב אורטוס (Orthos) ואחותו של האריה הנמאי. המיתוס הידוע ביותר על הספינקס הוא חידת הספינקס (פירוט במסגרת נפרדת).
הספינקס באמנות והסגנון הדמוי מזרחי
ההשפעה של תרבויות המזרח באה לידי ביטוי גם באמנות. האמנים היווניים נחשפו לאמנות מצרית, פיניקית והמזרח הקרוב, וכך נולד הסגנון הדמוי מזרחי, או הסגנון האוריינטלי, שמאופיין במיזוג אלמנטים אמנותיים מזרחיים: עיטורים, בעלי חיים ויצורי כלאיים אחרים – אל הסגנון הגיאומטרי היווני ששלט עד אותה תקופה. בציורי כדים בסגנון דמוי מזרחי הספינקס מופיעה בשורות של תהלוכות אופקיות יחד עם יצורים ובעלי חיים אחרים. בשלב זה הספינקס היא אלמנט עיטורי. אבל מהמאה השישית לפנה"ס הספינקס מתחילה להופיע כחלק מנרטיב, בעיקר כנושאת גופם של בחורים צעירים. זהו כנראה תיאור של האנשים שטרפה בסיפור חידת הספינקס, מה שמרמז לנו שהמיתוס היה קיים כבר באותה התקופה. מהמאה החמישית לפנה"ס הספינקס הופיעה כמעט רק בסצנות עם אדיפוס. גרסת הסיום בה היא קופצת אל מותה לא מופיעה כלל באמנות.
מלבד בציורי כדים, הספינקס הופיעה משולבת בעיטורים בכותרות עמודים, בתכשיטים וחפצי בית, על סטלות קבורה, כשומרת על המת או כמנחה לאל. הדוגמא הידועה ביותר היא פסל הספינקס שהוקדש על יד תושבי נקסוס לאפולו במתחם המקודש בדלפי.
חידת הספינקס
הרה שלחה את הספינקס לתבאי כעונש על חטא קדום. הספינקס נהגה לשבת על צוק סלעי בפאתי העיר ולחוד חידה לכל עובר בדרך. החידה ניתנה לה מידי המוזות. מי שלא ידע לפתור את החידה, היה נטרף על ידה.
וזו החידה (יש כמה גרסאות): "למי יש קול אחד אבל הוא בעל ארבע רגליים , שתי רגליים ושלוש רגליים?"
אנשי תבאי היו מבועתים מהספינקס, לא יכלו לצאת ולהיכנס מהעיר כי איש לא ידע לפתור את החידה. רק אדיפוס שנתקל בספינקס בדרכו ענה נכון: זהו האדם, שזוחל כתינוק (ארבע רגליים), הולך זקוף (שתי רגליים) בשיא חייו , ומשתמש במקל (שלוש רגליים) בזקנתו. למשמע התשובה הנכונה הספינקס השליכה את עצמה מהצוק ומתה.
והמשך הסיפור: אנשי תבאי שמחו שמחה גדולה ואדיפוס קיבל את השלטון בעיר ואת יוקסטה, אלמנת המלך הקודם, לאישה. לימים יתברר שיוקסטה היא אמו והוא זה שהרג את אביו. מכאן מקור הביטוי "תסביך אדיפוס", אבל זה כבר נושא לסיפור אחר.
הסיפור על אדיפוס והספינקס מקורו כנראה במיתוס מאזור תבאי שלא שרד אבל, כפי שניתן לראות ביצירות אמנות, חלקים ממנו הגיעו אל מקורות כתובים אחרים, כמו המחזה אדיפוס המלך של סופוקלס. גרסת החידה שהובאה כאן היא מאפולודורוס (3.5.8)
מקור השם ספינקס לא ידוע. הסיודוס קורא לספינקס Phix אולי על שום משכנה בהר פיקיון סמוך לתבאי. אחת ההשערות שהשם ספינקס הגיע מהמילה sphingo ביוונית שפירושה לחנוק או ללחוץ.
לא ידוע גם איך כונה הספינקס במצרים העתיקה.